מבין כל מכאובי האדם וטרדותיו- החיים שחופזים ועוברים וחומקים מתחת ידינו, הייאוש מן השלום שהולך ומתרחק, המאבק בין ובתוך הדתות, אובדן היציבות הכלכלית- מבין כל הקשיים ניצבת הבעיה העמוקה והמטרידה מכולן: כדורגל בבתי הספר: כן או לא? ייצגתי את הד החינוך בוויכוח המר שהתנהל בערוץ הספורט בעניין זה. המנחים תמכו בעמדתי בכל מאודם (לכן נאלצתי לקחת לעצמי פה ושם את רשות הדיבור). עמדתי, לטובת מי שלא מעוניינת/ מעוניין להתייגע בדיון בן רבע שעה: כדורגל הוא כיום אולי הדבר המלכד האחד והיחיד בין עניי כל העולם וסלחו לי לרגע על השוביניזם וההכללה הגסה, בין גברים מכל העולם. בזה חשיבותו. אפשר לתעב את הכדורגל מאוד ולא להבין מה עושים שם 22 אנשים שרודפים אחר כדור ובועטים בו. זה אפילו מאפיין כמה מחבריי האינטליגנטיים (בלי מרכאות). אבל אי אפשר להתכחש לזה שמבחינה תרבותית אין בעצם גשר חלופי, טבעי, לא מלאכותי ומאולץ, שמחבר בחדווה כזאת בין זרים גמורים. החינוך האנתרופוסופי שמבקש להרחיק את הכדורגל מבתי הספר מחמיץ לגמרי את מרכיביו התרבותיים והכלל אנושיים. וכמובן- ראו ויכוח מעולה שמתפרסם בסוגיה זו בגיליון האחרון של הד החינוך, יולי 2017. ישראל שורק, עורך הד החינוך. https://www.youtube.com/watch?v=pG29x4G6zoE
