עוצרים לרגע. אוצרים את הרגע [דצמבר 2017]

הספסלים העזובים אינם ידידותיים לחסרי בית. גביע הפלסטיק מלמד שבני אדם פוקדים אותם ונפקדים מהם חליפות. עלי הסתיו מאצילים רוגע והעשב הרך מזמין אותך אליו. את הצבע שלו, של העשב, דואג רק הגשם לחדֵּש.

פנים חרושות קמטים, אציליות. הפנים משדרות סבל והדר, כאב וניסיון. מה היו תקוותיו של קולע הסלים בהיותו ילד? מוטב שלא לדעת אפילו בקירוב.

לפעמים דווקא די נעים לראות גן סגור. לפעמים מוטב שהכיסאות יהיו הפוכים, צבעיהם העליזים מלאי חיים, ואין שום משועמם שמתבקש לשבת עליהם בשקט, בלי להתנדנד.

להורדה: עירית.pdf