כך משפיע השומר הצעיר על החינוך הפוליטי בארצות הברית [דצמבר, 2017]

 חינוך לאזרחות? חינוך לדמוקרטיה? כיצד היית מאפיין את הנושא שלך?

"הניסוח המדויק ביותר הוא חינוך לחברה דמוקרטית. חינוך לאזרחות הוא גם בסדר, כל עוד יש למחנכים הזדמנות להרחיב את היריעה בנוגע לגבולות המקובלים של המושג".

איך בעצם נכנסת לתחום הזה?

"כשהתחלתי ללמד הייתי בהלם מסוים, כי ציפיתי שבבית הספר יהיו אנשים רבים כמוני, שמעוניינים לפתח אתוס אזרחי משותף. נדהמתי שלמורים לא היתה תחושה של שליחות, בטח לא בעניינים האזרחיים והקהילתיים. זה הוביל אותי לשאול מה זה אומר להיות קהילה מקצועית. זה מה שחקרתי בדוקטורט וזה היה נושא ספרי הראשון — 'קהילה, אוטונומיה ואידאולוגיה בעבודת מורים'. לא היה לו כל קשר לאזרחות או לחינוך לדמוקרטיה. הוא עוסק בהיווצרות קהילה בקרב המורים בבית הספר".

כאן כדאי להזכיר את אחת החוויות המכוננות בחייך, השומר הצעיר.

"נכון. כשהייתי נער ביליתי קיץ אחד במחנה של השומר הצעיר, וזו היתה חוויה זהותית מכוננת. תודעת החיוניות של קהילה נבעה במישרין מן ההתנסויות שלי בשומר הצעיר. זו היתה קהילה פרודוקטיבית להפליא, וחלקנו בה אמונות ושותפות עמוקה בהבנת המשימה החברתית ואפילו הפוליטית של החינוך. במובן הזה, השורשים הסוציאליסטיים של השומר הצעיר לא היו חשובים לי כאידאולוגיה פוליטית, אלא דווקא כאידאולוגיה חינוכית. הרעיון של אוטופיה סוציאליסטית דמוקרטית יהיה נהדר, אבל כבר אז זה לא היה המרכיב החשוב ביותר, אלא דווקא הזיקה בין האידאה ובין החינוך היא שקסמה לי. עיקרון בסיסי ביותר של הסוציאליזם — כל אחד על פי יכולותיו, לכל אחד על פי צרכיו — חיוני לסביבה חינוכית. אתה רוצה שכולם יתרמו, ובאמת, לכל אחד יש משהו לתרום. אותו מחנה קיץ היה סביבה מושלמת למימוש רעיון כזה. באותו זמן וגם אחריו לא התעניינתי בחינוך כמקצוע. התחלתי במדעי המחשב, השתלמתי במוזיקה במשך זמן מה, ולבסוף, כשהחלטתי ללכת להוראה, היה לי מטען ערכי וחווייתי עשיר. ידעתי כיצד סביבה חינוכית צריכה להיראות".

אבל חינוך זה גם מתמטיקה וקריאה...

"עיקרו של החינוך הוא בסוגיות החברתיות אזרחיות: במה, כמה וכיצד עלינו להיות מעורבים ולערב את הצעירים? כיצד עלינו לחיות יחד? איך נוכל לעבוד ביחד? אף אחד אינו מתנגד להוראת מתמטיקה וקריאה, אבל ביסודו של כל זה צריכה להתקיים התובנה שחיינו הם סוג של פרויקט קולקטיבי. זה כרוך ביצירת חברה הוגנת, שבה הוגנות וצדק הם עקרונות מרכזיים. אנחנו חותרים לכינונה של חברה צודקת לכול, וזה מה שביסודו של דבר צריך כל חזון חינוכי להבטיח. כאשר אנחנו שואלים 'איזה סוג של אזרח ברצוננו להיות ולחנך לקראתו', אנחנו שואלים איזה אדם אני רוצה להיות ואיזה אדם עליי לחנך. אנשים שעוסקים בסוג זה של שאלות אינם יכולים שלא להתרגש מעבודתם".

מה שאתה אומר הוא שאתה לא יכול לעשות חינוך ראוי אלא אם אתה מוכן לעסוק בפילוסופיה מוסרית ובפילוסופיה חברתית. נכון?

"זה נכון. ג'ון דיואי ראה בבתי ספר קהילות מיניאטוריות. בתי הספר צריכים לשקף את מה שאתה רוצה לראות בעולם. יש לנו שתי אסטרטגיות: לעודד תלמידים לרמות ביצוע גבוהות ככל האפשר בכללי המשחק הנתונים ומצד שני אפשר לעודד אותם לשאול 'איך אני הופך להיות הגרסה הטובה ביותר והפורייה ביותר של עצמי'.

"אספר לך אנקדוטה: בת של ידידה לא יהודייה שלי השתתפה במחנה קיץ של השומר הצעיר, ואחר כך במחנה אחר. כאשר נשאלה מאוחר יותר איזה מהם היה משמעותי יותר היא בחרה ללא היסוס בשומר והסבירה: 'דיברנו על תאוריות חברתיות. במחנה האחר לא דיברנו בכלל על תאוריות, על סוציאליזם'. מתברר שילדים רוצים ויכולים לחקור תאוריות של חיים וחברה. הרעיון שדברים אינם חייבים להיות כפי שהם במציאות המוכרת לנו מהותי לכולנו. האופן שבו אנו חיים אינו כוח טבע כמו האוויר שאנו נושמים. בשומר הצעיר ילדים נשאלים וחושבים על חברה אוטופית, על דגמי חיים שונים. גם ילדים יכולים להיות סוכני שינוי.

"הוגה החינוך לארי קיובן השפיע עליי במיוחד: הוא חקר את מה שמכנים תוכנית הלימודים הסמויה (hidden curriculum) בבתי הספר. זה לב העניין. קיבלתי ממנו את צורת המחשבה הזאת, ואת ההכרה שרוב הדברים המתרחשים בבתי הספר אינם ניתנים לבחינה במישור הפורמלי גרידא".

האם פוליטיקה צריכה להיות חלק בלתי נפרד מן החינוך?

"החינוך הוא פלטפורמה לשינוי בעולם, בדרך כלשהי. בבתי הספר בארצות הברית לא נוהגים לדבר על פוליטיקה. אני תמיד התעניינתי בהיסטוריה נאצלת יותר של פוליטיקה. ברנרד קריק, בספרו הקלאסי 'להגנת הפוליטיקה', אומר שהפוליטיקה בחברה דמוקרטית היא האופן שבו אנשים מרקע שונה ומטרות שונות מתאחדים כדי לגשר על ההבדלים ביניהם ולקדם את כולם. במובן זה הפוליטיקה היא הדרך לקבלת החלטות משותפות על חיינו. לכן אינני יכול לקבל את הטענה הנפוצה שקוראת להוציא את הפוליטיקה מבתי הספר. אנשים צעירים צריכים להיחשף למחלוקת ולתרגל התבוננות בפרספקטיבות שונות, ואפילו מתחרות. חיוני שידעו שאנשים חכמים, בעלי כוונות טובות, חושבים אחרת בעניינים מהותיים. כקולקטיב, עלינו לקבל החלטות חיוניות והדרך שבה אנו עושים זאת היא פוליטיקה. הציפייה מנבחרי הציבור שיעבדו יחד ביעילות ובהרמוניה כאשר הם לא למדו מעולם להתמודד עם קונפליקטים בבית הספר נראית לי מדהימה ומופרכת".

אז מדוע יש מידה כזאת של הימנעות מפוליטיקה בבתי הספר?

"כל מערכת גדולה מעוניינת בשקט, מעוניינת למנוע מחלוקת. כשנושאים חברתיים טעונים עולים בבתי הספר, השקט המיוחל נתון בסכנה. כאשר נרטיבים שונים ומתחרים של היסטוריה מתמודדים אלה באלה, ביניהם נרטיבים המכילים דברים שקשה להכיר בהם, הסיכוי לקונפליקט ולמתח בין קבוצות תלמידים והורים עולה. איזה מנהל בית ספר או פוליטיקאי רוצה לקבל שיחות מעשרות הורים שמתלוננים כי הילד שלהם נחשף למידע או לרעיונות שהם לא מסכימים אתם? אם נסתפק בכך שנלמד את מחזור החיים של בעלי חיים ונלמד את סדר פעולות החשבון, אף אחד לא יתנגד. הבה ניצמד לאלה אפוא. זו התשובה הפשוטה".

ובכל זאת, למרות הקושי, יש חשיבות עצומה לחינוך פוליטי.

"כאמור, הפוליטיקה מפחידה וסכנותיה ברורות. עם זאת ברור שחיוני לעסוק בה ולפתח יכולת לדיאלוג פוליטי ולהתמודדות עם מחלוקת. כיהודים, אין לנו צורך להשתמש בדמיון רב כדי לראות את הרלוונטיות הקריטית של יכולת זו. קל לקפוץ למקרה הקיצוני ביותר, אך נראה שלחברה הגרמנית בשנות השלושים לא היתה יכולת כזו, שהיא חיונית לחברה דמוקרטית בריאה. אגב, הימנעות מחקירה של סוגיות שנויות במחלוקת תוליד למידה משעממת. לכן התמודדות עם המורכבות הפוליטית ועם קונפליקטים ערכיים והיסטוריים היא לא רק הדבר הנכון לעשות, היא גם חיונית מבחינה פדגוגית".

הסוגיות המונחות על כף המאזניים קריטיות: למשל שינויי האקלים, נשק גרעיני. מצד שני, האטמוספירה הפוליטית נהיית רעילה. עולות סוגיות של אמת ואמינות שאולי משפיעות על הרצון של צעירים להימנע מכל זה. האם הגישה ה"ישנה" לחינוך דמוקרטי תקפה היום?

"הרבה ממה שאני כותב בספריי חורג משאלות של חינוך לאזרחות ונוגע להתקפה הבלתי פוסקת על מקצוע ההוראה. אני יוצא נגד המבחנים הסטנדרטיים, נגד המגמה הטכנוקרטית של אקלים החינוך בימינו. קשה להתמודד עם שאלתך בסביבה שבה מורים נתונים למתקפה מתמדת. אתה צריך לסמוך על שיקול דעת מקצועי של המורה ולתת לו להחליט איך, מתי וכמה להציג נושאים אלה. אין איזו אמת שצריך להנחית מלמעלה. הרבה מאוד תלוי בהקשר המקומי של הפעילות החינוכית. אין תחליף לשיקול דעת פדגוגי ברמת השטח".

אז איזה סיכוי יש לאלה שרוצים חינוך ציבורי מעולה?

 "פאולו פריירה אמר כי אין זה האינטרס של המדכאים לחנך את המדוכאים. אני חושב שזה נכון, אבל אני יכול להיות ציני יותר. המאמץ המסיבי בארצות הברית עכשיו להפריט ולהוציא כסף ציבורי ממערכת החינוך אינו אלא ניסיון ציני לדעתי לשים קץ לחינוך הציבורי. חמישים אחוז מהמורים בארצות הברית עוזבים את עבודתם במהלך חמש השנים הראשונות להוראה. אפילו בקנדה, שבה ההוראה משתלמת יחסית, כשליש מהמורים עוזבים בתוך חמש שנים. אני חושב שזה קורה בגלל שהתנאים להוראה הפכו אותה לפרקטיקה עם כל כך הרבה מגבלות, פיקוח ובדיקות סטנדרטיות. כל אלה חותרים נגד מהות המקצוע.

"אנשים מעוניינים ללמד מטעמים אציליים, הם רוצים לשנות את העולם, אבל הם מוצאים את עצמם במערכת שלא נותנת למוטיבציות שלהם לבוא לידי ביטוי. ייתכן שהמטוטלת תעבור לכיוון ההפוך. למשל, הורים שמסרבים לשלוח את ילדיהם למבחנים הסטנדרטיים. לכן, אולי יש מקום גם לאופטימיות. אם נחזור לספקטרום שהצעת ונשאל מה ההבדל בין לימוד בחברה דמוקרטית לבין לימוד בחברה טוטליטרית, זו עשויה להיות דרך להגיע לאנשים שלא נהגו לחשוב על השאלות הללו. תאר לעצמך שהוכנסת באופן אקראי לבית ספר כלשהו בעולם. אתה לא יודע איפה אתה או איזו מערכת פוליטית יש במדינה הזאת. אם אתה צופה בשיעור במשך שעה, איך תדע אם אתה נמצא בצפון קוריאה או בקנדה, אפילו אם מדובר בשיעור כימיה, למשל? בחברה טוטליטרית התפקיד שלך הוא להקשיב למנהיג העליון ולעשות את מה שנאמר לך. זה ישתקף בכל שיעור בבית הספר".

יש תחושה שכל קבוצה חברתית שקועה במציאות שלה, בקהילות הפיזיות שלה ובמרחבי המדיה החברתית שלה. האם יש היום איוּם על האתוס הפלורליסטי שעיקרו "לחגוג את הגיוון"?

"המגמה הזאת כמובן קיימת, אבל עדיין עלינו להשפיע על תחושת ההגינות של אנשים שפועלים בחברה פלורליסטית ולא רק במסגרות קהילתיות. לעסוק שוב בסוגיות של צדק חברתי והגינות חברתית. לשאלות על החברה ההגונה, שפילוסופים כמו רולס התחבטו בהן, יש עדיין חשיבות קריטית. המחקר מלמד שאנשים שמחים כאשר הם נוהגים בנדיבות ורגישים לצרכים של אחרים ובעיקר כאשר יש להם תחושה של מטרה קולקטיבית. בשנת 2007 פרסמתי ספר על פטריוטיות בשם 'התחייבות לאלגנטיות'. נכנסתי לכתיבה מתוך עמדה שלילית כלפי פטריוטיות, שכן דברים איומים נעשו בשם אינטרסים צרים וממוקדים. אבל מסתבר שיש פטריוטיות שעיקרה לגרום לאנשים שלא לחשוב על עצמם. להתמקד בחברה כולה, ללמוד על אחריות קולקטיבית.

דונלד טראמפ דיבר על 'להחזיר את אמריקה לגדולתה'. אם זה היה כדי לממש את הגרסה הטובה ביותר של האידיאלים הדמוקרטיים האמריקאיים, זה היה יכול להיות נהדר. אבל כל מה שטראמפ מייצג הוא נגד עמודי היסוד של הדמוקרטיה. באופן מעשי הוא קרוב יותר לעקרונותיו של היטלר. אני לא אומר את זה בקלות. צפיתי לאחרונה שוב בנאומי היטלר. אמנם השפעתו של טראמפ רחוקה מאוד מזו של היטלר, אבל הדמיון בנאומים, ההסתה של הקהל, ההתקפות על העיתונות והטון — הדמיון הדהים אותי". 

להורדת הכתבה: יונתן.pdf