פמיניזם וחינוך

אם הפמיניזם צודק והעולם עשוי בידי גברים לטובת גברים, הרי שגם מערכת החינוך עשויה בידי גברים לטובת גברים. ייתכן אפוא שהסיכוי לתקן את מערכת החינוך (כמו את העולם) הוא לאפשר לנשים (בעלות מודעות פמיניסטית) לעצב אותה מחדש. כך כתבה קתרין מקינון, תיאורטיקנית ומשפטנית פמיניסטית ידועה: כמעט כל תכונה המבחינה בין גברים לנשים כבר קיבלה פיצוי חברתי הולם. הפיזיולוגיה של הגברים מגדירה את מרבית ענפי הספורט, הצרכים שלהם מגדירים את ביטוח הבריאות והרכב, קורות החיים שלהם מכתיבים את הציפיות מבעלי התפקידים ואת דפוסי הקידום המקצועי, סוג העניין ונקודת המבט שלהם מגדירים איכות אקדמית, ההתנסויות והאובססיות שלהם מגדירות מצוינות, יחסם המחפצן לחיים מגדיר אמנות, השירות הצבאי שלהם מגדיר אזרחות, נוכחותם מגדירה משפחה, אי־יכולתם להסתדר זה עם זה - המלחמות וצורות הממשל שלהם - מגדיר היסטוריה, דמותם מגדירה אלוהים ואיברי המין שלהם מגדירים מין. ובאותו אופן: הדימויים של גברים על "האדם המחונך" ו"החיים הטובים" מגדירים חינוך. אם נשים (בעלות מודעות פמיניסטית) היו מגדירות חינוך, ייתכן שבבתי הספר שלנו היו מלמדים ולומדים דברים אחרים בדרך אחרת.הגיליון הזה של הד החינוך מבקש לבחון את האפשרות הזאת - חינוך מנקודת מבט פמיניסטית. הוא אינו מציע למסור את החינוך לידי נשים (מניפולציה גברית שקופה: בואו נראה כיצד אתן נכשלות), וגם לא לאמץ פדגוגיה פמיניסטית כלשהי; הוא מציע להקשיב באהדה לפדגוגיה הפמיניסטית על גווניה השונים ולבחון לאורה את הפדגוגיה הבית־ספרית (הגברית?) השלטת. התבוננות על החינוך מנקודת מבט פמיניסטית עשויה לפתוח לפניו אפשרויות חדשות. את חלקו הנושאי של הגיליון כתבו ודיברו נשים - חלקן באות מתחום החינוך, חלקן מתחומים אחרים: אראלה שדמי מסבירה בריאיון אתה מה זה פטריארכיה וכיצד היא פועלת בגלוי ובמוסווה בתחומי החיים השונים - גם בחינוך; טלי רוזין מתארת גלים בתולדות הפמיניזם וקוראת להטעין את מערכת החינוך (שפתחה את שעריה לנשים רק לאחר מאבק פמיניסטי קשה) בתודעה פמיניסטית; מירי רוזמרין מסבירה מה הקשר בין פוסטמודרניזם לפמיניזם בן ימינו, מעמידה את הפמיניזם הפוסטמודרני על שבע הנחות יסוד ומהרהרת דרכן על החינוך בבית ובבית הספר; יהודית אברהמי־עינת מבקרת את החינוך הפמיניסטי הרווח המסתפק בלמידה על פמיניזם, ומצדדת בחינוך פמיניסטי שעיקרו התנסות בפמיניזם. החינוך מן הסוג השני "פסח על החינוך בישראל"; ברכה אלפרט מציגה את ההוגה הידועה ביותר כיום בתחום הפדגוגיה הפמיניסטית - נל נודינגס - ועורכת עמה ריאיון. נל נודינגס עצמה מתארת במאמרה את עיקרי הפדגוגיה הפמיניסטית שלה, המבוססת על "דאגה אכפתית" (care); יפה בניה מסבירה את מכלול הגותה של נודינגס ומוצאת זיקות בינה לבין החינוך היהודי; לאה שקדיאל מתארת ומדגימה את הביזוי של מורות במערכות שונות, בכללן מערכת החינוך, ומנסה לפתח תודעה פמיניסטית באמצעות פרשנויות אפשריות לטקסט קצר; קציעה עלון מציגה את עיקריו של הפמיניזם המזרחי; מרים שכטר פורשת את העשייה של משרד החינוך בתחום; איריס לעאל חוזה שאמריקה אינה בשלה עדיין לקבל לבית הלבן אישה החורגת מהדימוי המקובל של "אישה". כתבות ומאמרים נוספים מציעים חומר למחשבה על נושאים מגוונים ובוערים בתחום החינוך. יעל ליטמנוביץ מתארת משרד חינוך הפועל בלי תכנון מושכל לטווח ארוך (בלי "מוח"); אריה דיין מתאר את מצבם של מורים לאחר השביתה - הרבה תסכול וקצת עשייה; ג'קי פלדמן מגיב למאמר מן הגיליון הקודם על מסעות הנוער לפולין וקורא לעצור ולחשוב מחדש על המפעל הזה. כתבה של נורית קנטי ומאמר של אינה פוקס עוסקים בפרישה מההוראה - הכתבה מזהירה מפניה, המאמר מקדם אותה בברכה. המדורים הקבועים שלנו עוסקים ב"החזקת כיתה", בחינוך דיגיטלי ובלקויות למידה. המדור "תרגומים מהחזית" מביא נייר עמדה של הפילוסוף האנגלי ג'ון ווייט, המגדיר מחדש את יעדי החינוך הבית־ספרי באנגליה. זהו טקסט חשוב במיוחד המזמין אותנו - פעם מושבה של אנגליה - להגדיר מחדש את יעדי החינוך הבית־ספרי העברי. כרגיל, אנחנו מזמינים אתכם לא רק לקריאה מעורבת ומועילה אלא גם לתגובות - ממכתבים למערכת ועד מאמרים - ולצורות אחרות של דיאלוג עם האנשים והתכנים שעושים את הד החינוך. 

יורם הרפז, עורך

להורדת הגיליון המלא: HED_2008_04.pdf