מהפכני חינוך

תנו לדמיון לנצח
חינוך הוא צורך של מבוגרים, לא של ילדים, ויש מבוגרים עם צורך חזק במיוחד, נקרא להם מהפכני חינוך. הארץ מלאה בטיפוסים כאלה. הם באים ממקומות שונים עם חלומות שונים, אך כולם מוּנעים על ידי חזון של חינוך אחר – משמעותי, סוחף, משפיע. הם מסרבים להתייחס לבית הספר כאילו היה ים או הר, תופעה טבעית שיש להשלים אתה, ומתייחסים אליו כאל המצאה אנושית – המצאה כושלת שיש להמציאה מחדש.
יש טיפוסים שונים של מהפכני חינוך. יש מהפכני עיון ויש מהפכני מעשה. המהפכנים משני הסוגים מייצרים בדמיונם סביבה חינוכית חלופית, אך המהפכנים מן הסוג הראשון – מהפכני עיון – אינם יודעים כיצד לממש אותה. אחדים מהם אף אינם רוצים לממש אותה. הם מאוהבים בסביבה שיצרו בדמיונם וחשים שכל ניסיון לממש אותה עלול לקלקל. אחרים רוצים לממש את הסביבה שיצרו בדמיונם, אך המפגש עם המציאות – תלמידים, מורים, הורים, בתי ספר, מערכת החינוך – מרתיע אותם ומחזיר אותם אל המאמרים וההרצאות שלהם. המהפכנים מן הסוג השני – מהפכני מעשה – מקפידים פחות על הביסוס המושגי של הסביבה החינוכית המדומיינת שלהם ומתערבבים במציאות – היא לא מפחידה אותם. אחדים מהם ממצים עצמם בהקמת בית ספר חלופי וניהולו, ואחרים רוצים יותר – לשנות את מערכת החינוך כולה. יש גם מהפכני עיון ומעשה, אך הם נדירים.
למהפכני החינוך למיניהם יש אויב משותף – בית הספר המצוי – אך לא מניע חינוכי משותף. מהפכני החינוך מוּנעים על ידי שלושה סנטימנטים פדגוגיים: סנטימנט פרקטי, סנטימנט אינטלקטואלי וסנטימנט הומני. המהפכנים מהסוג הראשון – מהפכנים פרקטיים – רוצים לייעל את עבודת בית הספר (למשל, להכניס מחשבים אישיים, לוחות חכמים וכו'); המהפכנים מן הסוג השני – מהפכנים אינטלקטואלים – רוצים להפוך את בית הספר ל"היכל" של חוויות רוחניות; המהפכנים מן הסוג השלישי – מהפכנים הומנים – רוצים להפוך את בית הספר למקום שבו כל תלמיד יכול להתפתח בקצב שלו בתחומי העניין שלו.
את המהפכנים הללו – העיוניים והמעשיים, הפרקטיים, האינטלקטואלים וההומנים – תוכלו למצוא בגיליון זה של הד החינוך; הוא מוקדש להם.
לעומת מהפכני החינוך למיניהם עומד בית הספר – מוסד עיקש. בתי הקברות מלאים במהפכנים מסוג כזה או אחר שהכריזו על קצו. מדוע קשה כל כך לשנות את בית הספר למרות שרבים כל כך – לא רק מהפכנים אלא גם "סתם אנשים" – סבורים שהוא כילה את ימיו? משום שהוא פונקציונלי מכל מיני בחינות ומשום שעדיין לא הומצאה לו חלופה משכנעת – חלופה הניתנת ליישום בקנה מידה גדול.
זהו אפוא האתגר הגדול של כל מהפכני החינוך בעולם – להמציא סביבות חינוכיות חלופיות שבהן מורים עוזרים לצעירים להתפתח והן ניתנות ליישום בקנה מידה גדול.
מדינה ומשרד חינוך נאורים אינם צריכים לחשוש ממהפכני החינוך. להפך, הם צריכים להקשיב להם, לתמוך בהם ולעודד אותם לדמיין ולפעול. המהפכנים הללו הם תקוותה של מערכת החינוך שלנו.
יורם הרפז, עורך. אי מייל: yorhar@netvision.net.il

להורדת הגיליון המלא: HED_2010_04.pdf