חינוך דוט. קום
האם יאנוש קורצ'אק היה זקוק לאינטרנט כדי להיות מחנך טוב יותר ?

דצמבר 2010

מושיע דוט קום
מערכת החינוך שרויה במשבר, ולא משום ששר החינוך חלש או המנכ"ל עייף או שר האוצר קפוץ או הטכנולוגיה מפגרת או משום שהמנהלים לא מתאימים, המורים שחוקים, התלמידים מתפרעים, ההורים מתערבים וכו' וכו'. מערכת החינוך שרויה במשבר כי משבר הוא "בילט־אין" במערכת החינוך. מדוע? כי מערכת החינוך מופקדת על החלומות שלנו, וחלומות אינם מתגשמים.
חלומות הם הדבר הכי מציאותי שיש. אנשים הם היצורים היחידים שחיים בעתיד, והעתיד עשוי מחלומות. אם נעביר על מוחות של אנשים שואב אבק־חלומות ונשאב מהם את כל החלומות שלהם – על אושר ועל עושר, על קריירה מוצלחת, על זוגיות מספקת, על חברה צודקת, על מדינה נאורה וכו' – הם ייכנסו לדיכאון ולא ירצו לקום בבוקר. האדם הוא "הומו דרימוס", מכלול החלומות שלו על עתיד אישי וחברתי טוב.
מערכת החינוך מופקדת על הדבר החשוב ביותר שיש לאנשים – על החלומות שלהם. אנשים משאילים למערכת החינוך את הדימויים העצמיים האידאליים של עצמם ושל החברה שלהם ומבקשים ממנה להגשים להם אותם – לעשות להם חברה שוויונית, סולידרית, הוגנת, פתוחה, אזרחית, פטריוטית, לאומית, יזמית, תחרותית, טכנולוגית וכו' שתאפשר להם לחיות חיים ראויים. החלומות אינם ניתנים להגשמה וגם סותרים זה את זה. איזה סיכוי יש למערכת החינוך לצאת טוב מהמצב הזה?
כיוון שמערכת החינוך שרויה במשבר כרוני שאין לו מקור ברור הניתן לסילוק, היא לוקה ב"סינדרום המושיע" – ציפייה למשהו או מישהו שיחלץ אותה פעם אחת ולתמיד מהמשבר: תכנית לימודים מתקדמת, שיטת הוראה חדשנית, השקעה חסרת תקדים, שר חדש ומבטיח וכו'. המושיע התורן של מערכת החינוך בימים אלה הוא הטכנולוגיה הדיגיטלית: תקשוב מערכת החינוך – מחשב לכל מורה ותלמיד, תוכנות חינוכיות, נגישוּת לרשת, לוחות חכמים – יקפיץ אותה מהמאה התשע עשרה למאה העשרים ואחת.
יש מושיעים ויש מושיעים. אולי הטכנולוגיה היא מושיע רציני? היא הרי עשתה מהפכות בכל המערכות שנכנסה אליהן; אולי היא תעשה מהפכה גם במערכת החינוך? זו לא שאלה וירטואלית (אם להשתמש במובן המיושן של מושג זה), אלא שאלה אקטואלית: משרד החינוך עומד להשקיע חצי מיליארד שקלים בתכנית לתקשוב בתי הספר. האם ההשקעה תשדרג את מערכת החינוך שלנו או תספק חומר למאמרים אקדמיים על עוד תכנית לקידום מערכת החינוך שנכשלה?
גיליון זה של הד החינוך מציג גישות שונות לחינוך המתוקשב: אוטופיות ודיסטופיות דיגיטליות, ניתוח מחסומים בכניסתה של הטכנולוגיה הדיגיטלית לבתי הספר, תפקידו של המורה בבית ספר דיגיטלי, מיומנויות חשיבה חיוניות בסביבה דיגיטלית, הישגים של בתי ספר פורצי דרך דיגיטלית ועוד. בכל מאמר מובלעת תשובה על שאלת חצי מיליארד השקלים: מִחשוב ההוראה והלמידה – טוב או רע לחינוך?
יורם הרפז, עורך. אי מייל: yorhar@netvision.net.il

להורדת הגיליון המלא: HED_2010_12.pdf