הכל דיבורים

הינשוף של מינרווה, אלת החכמה, אינו רואה ביום; הוא רואה בלילה. הוא מתעופף בלילות מעל לאתרי ההתרחשויות ומביא לאלָה שלו חכמה שלאחר מעשה. אנחנו בזים ל"חכמה שלאחר מעשה", אך זוהי החכמה האמיתית והיחידה. אנחנו מבינים את ההתרחשויות רק לאחר זמן, כשתוצאותיהן מתבהרות. מה מספר לנו הינשוף של מינרווה על השנים האחרונות במערכת החינוך שלנו? הוא מספר שהשנים האחרונות במערכת החינוך התאפיינו בדיבור על רפורמות; לא ברפורמות ממש. היו הכרזות, המלצות, מחלוקות - רפורמות לא היו. מדוע? הנה שלוש סיבות: לא ממש רוצים: החברה אינה באמת רוצה לשנות את בית הספר, רק לתת הרגשה של שינוי. בתוך השינויים האמיתיים שפוקדים אותה - בדפוסי העבודה, במבנה המשפחה, באיכות החוויה - החברה כמהה לקצת יציבות. בית הספר "הישן והטוב" שהסבים, ההורים, הילדים והנכדים שלנו למדו, לומדים וילמדו בו, הוא אי של יציבות. גם האליטה - הגורם שמניע שינויים בחברה - די מרוצה מבית הספר: ילדיה מצליחים בו. אולי משתעממים קצת, אבל מביאים תעודות טובות. רוצים אבל לא יודעים: דווקא רוצים לשנות את בית הספר, או בבית הספר, אבל לא יודעים מה להציע במקומו או בתוכו. רבים הגיעו להכרה שבבית הספר אין למידה משמעותית, שבית הספר אינו מכין צעירים לחיים בחברת ידע פתוחה ודינמית, אבל קשה להם לדמיין אלטרנטיבה - מסגרת חלופית לחינוך המוני. יש ניסיונות "רדיקליים" כמו "למידה מהבית" או "למידה מרחוק", ויש בתי ספר "אלטרנטיביים", אבל כל אלה לא הבשילו לכלל חלופה בקנה מידה רחב. שינויים בבית הספר עצמו - כבר ניסינו הכול. אנחנו תקועים אפוא עם מוסד שפג תוקפו ולא מצליחים להציע מוסד מעודכן, כזה שמתאים לצרכים ולערכים שלנו. רוצים, יודעים, אבל לא יכולים: רוצים לשנות את מערכת החינוך ואת בית הספר, ויש רעיונות טובים - רפורמות מנוסחות היטב וישימות - אבל לא מצליחים. מערכת החינוך היא מערכת גדולה המשולבת במערכות האחרות, חזקות ממנה. שינויים משמעותיים במערכת החינוך באו מבחוץ - מהמערכת הכלכלית ("נערי האוצר"), הפוליטית, הצבאית וכו'. נוסף לכך, במדינה פרועה, שבירה וקִצרת נשימה כמו שלנו קשה עד בלתי אפשרי לתכנן וליישם רפורמה בחינוך.מדברים רפורמה ולא עושים רפורמה משלוש הסיבות גם יחד. אבל גם הדיבור על רפורמה לא מה שהיה. אחרי שנים של דיבורי רפורמה קשה להתרגש בכל פעם ששר או שרה מדברים על רפורמה חדשה (השרה הנוכחית כבר הודיעה על שתיים־שלוש רפורמות, ושבה לא מכבר מוארת מסינגפור עם דיבורים חדשים על רפורמה). ובטח לא עכשיו, אחרי הרפורמה המדוברת של ועדת דברת. הרפורמה המדוברת של ועדת דברת השאירה אחריה אדמה חרוכה, וסגרה לשנים הבאות את האפשרות לרפורמה מקיפה ויסודית בחינוך. כל ועדת רפורמה שתקום בשנים הבאות תיתקל בחשדנות ובאדישות שלא יאפשרו לה לפעול ולהניע אחרים לפעולה. ובכל זאת, יש אנשים שממשיכים לעבוד על רפורמות. עמי וולנסקי סבור שהרפורמות הולכות ומתגלגלות אל הזירה שבה הן צריכות לפעול - אל היחסים בין מורים לתלמידים, אל ההוראה והלמידה. אליוט אייזנר מסביר מדוע קשה כל כך לשנות את בית הספר ומה צריך לעשות כדי לשנותו. ענת זוהר, יו"ר המזכירות הפדגוגית, מנסה לעשות רפורמה - לעצב הוראה והערכה שיפתחו את החשיבה של התלמידים (והמורים). דנה וינקלר מספרת על רפורמה עירונית: מערכת החינוך בבת ים מקצה זמן לחינוך אישי, וזה עובד. לאה רוזנברג קוראת לחינוך לחזור לעצמו, לשפת הפדגוגיה. שאול פוקס מסביר מדוע בני אדם מתנגדים לשינוי, ואינה פוקס מסבירה כיצד לעשות שינוי. נעמי דה־מלאך משמיעה את קולם של מורים רבים - "קצנו ברפורמות". ג'ון ווייט מסביר שרפורמה חייבת להתחיל ב"מערך יעדים מחושב ושקול היטב". כתב הבי־בי־סי מסכם את עשר שנות שלטונו של טוני בלייר, ושואל אם ראש הממשלה שהכריז "חינוך, חינוך, חינוך" אכן הצליח לחולל בו רפורמה. מקבץ המאמרים והכתבות על רפורמה מסתיים בהצגת עיקרי ההצעה לרפורמה של הסתדרות המורים - הצעד הקובע. אנחנו מזמינים אתכם להגיב על עיקרי הצעה זו, כפי שעשו אמנון כרמון ונעמה צבר בן יהושע. תגובות מעניינות יתפרסמו בגיליונות הבאים. גם מי שהרפורמה בחינוך אינה נושא המדיר שינה מעיניו יוכל למצוא בגיליון זה כתבות, מאמרים ומדורים מעניינים. הגיליון הזה של הד החינוך, כמו הגיליונות שלפניו, עשיר ומעט תובעני. תנו לו את הזמן שהוא ראוי לו. שנת הלימודים מתחילה בימים אלה. חרדות של חזרה לכיתות נמהלות בעגמומיות של סתיו. כדי להקל מעט אנו מצרפים מתנה לחגים - חוברת שירי בית ספר "הכיתה היא מקום נוגע ללב", שבחר והאיר שמעון אדף. אין תחליף לתובנות ולעונג ששירה טובה יכולה להעניק. אנו מאחלים לכם שנת לימודים טובה, פורייה ומסָפקת. 

יורם הרפז, עורך. 

להורדת הגיליון המלא: HED_2007_08.pdf