קולנוע בראי החינוך


קולנוע בראי החינוך
משהו חשוב קורה במגמות לתקשורת ולקולנוע

יוני 2008

לפני יותר ממאה שנים ניסח הפילוסוף האנגלי הרברט ספנסר שאלת יסוד בחינוך: "מהו הידע בעל הערך הרב ביותר?", כלומר מהו הידע שראוי לכלול בתכנית הלימודים. זמן קצר אחר כך ניסח הפילוסוף האמריקני ג'ון דיואי שאלה דומה: "האם יש לתחומי ידע מסוימים ערך חינוכי פנימי?", כלומר האם יש תחומי דעת שהמפגש אתם עשוי לתרום להתפתחותם של התלמידים. אלה שתי שאלות יסודיות שיש לשאול על תכנית הלימודים הנהוגה בבתי הספר שלנו (אצלנו נהוגות כמה תכניות לימודים. אנחנו, כידוע, אומה סקטוריאלית). השאלות הללו ושאלות יסודיות אחרות אינן נשאלות. העבודה דוחקת ואין זמן לשאלות יסודיות. תכנית הלימודים מתקיימת בכוחן של אינרציה ודעות קדומות. אילו היינו שואלים עליה שאלות יסודיות היינו מדרגים מחדש את חשיבותם של מקצועות הלימוד. יותר מכך - היינו מחליפים את המושג המיושן "מקצוע לימוד" במושג אחר - "תחום משמעות".

יש בתכנית הלימודים "מקצוע לימוד" אחד - אמנם שולי ומפוקפק - שמסמן את הכיוון: לימודי תקשורת וקולנוע. מה עושה את לימודי התקשורת והקולנוע ל"ידע בעל הערך הרב ביותר", ל"תחום דעת בעל ערך חינוכי פנימי", ל"תחום משמעות"? 1) עולמם של הצעירים מעוצב במידה רבה על ידי התקשורת - בעיקר הטלוויזיה - והקולנוע. הבנת המדיום היא הבנת עצמם; 2) עולם התקשורת והקולנוע הוא עולם נחשק שצעירים רוצים להיות חלק ממנו. זהו עולם מושך, מקסים, ממיס התנגדויות; 3) עולם התקשורת והקולנוע הוא רב־ממדי. הוא מפנה לשורה של סוגיות חשובות ותחומי דעת שונים; 4) לימודי תקשורת וקולנוע משלבים בין תיאוריה לפרקטיקה - הבנה מושגית ופעילות מעשית מזינות זו את זו - מה שמגביר את העוצמה החינוכית שלהם; 5) עשיית תקשורת וקולנוע "נחצבת" מתוך עולם של התלמידים. היא "מאלצת" אותם למצוא ולהמציא את עצמם; 6) עשיית תקשורת וקולנוע היא עשייה קבוצתית. היא מלמדת את התלמידים לעבוד במשותף; 7) עשיית תקשורת וקולנוע היא עשייה - יש תוצר שצריך להפיק - וזה מחייב לקבל אחריות ולקחת יוזמה; 8) ללימודי תקשורת וקולנוע יש תוצר - סרט, תכנית רדיו, עיתון - שנותן לתלמידים משוב אותנטי בהתאם לסטנדרטים של התחום; 9) את התוצר מראים לאחרים שיש להם עניין בו. יש ביקוש לעשייה של התלמידים, מה שמוסיף להנעה הפנימית שלהם. 

ערכים חינוכיים שאנחנו אוהבים לדבר בשבחם - למידה משמעותית, ידע מועיל ושימושי, עבודה קבוצתית, אחריות ויוזמה, השכלה רחבה, טעם אמנותי, גילוי עצמי ועוד - מגולמים בלימודי תקשורת וקולנוע יותר מבלימודי מקצועות האחרים, ואנו מתייחסים אליהם בחשדנות וממקמים אותם בשולי תכנית הלימודים שלנו. רפורמה של מערכת החינוך חייבת לארגן מחדש את הידע הנלמד בבתי הספר בזיקה למושג "תחום משמעות" ובהשראת מה שקורה במגמות לתקשורת ולקולנוע.

הגיליון הזה של הד החינוך מוקדש לקשרים השונים שבין חינוך לקולנוע. הריאיון הפותח עם האם המייסדת של לימודי התקשורת והקולנוע במערכת החינוך שלנו - הלגה קלר - והממשיכות שלה - דורית באלין, רויטל זיוון וקטף מוראד־סלמה - פורשֹ את מגוון הזיקות של חינוך לקולנוע; רחל אסתרקין מסבירה במאמרה מהי אוריינות חזותית ומדוע חשוב כל כך להקנות אותה לתלמידים; אודי בן יעקוב טוען שלימודי הקולנוע הומצאו בפריפריה ומשם עברו למרכז ו"הוכשרו" בו. לסרטי תלמידים המופקים בפריפריה, הוא מסביר, יש מאפיינים מיוחדים; יונתן פריזם מתרכז בהיבטים הטיפוליים והרגשיים של הפקת סרט; דנה וינקלר יצאה לשטח לראות כיצד מורים ותלמידים עושים קולנוע; נועם פיינהולץ מראה מה אפשר ללמוד מסרטים על מורים מצליחים - מה אפשר להוריד מהמסך לכיתה; אבי גולן ואיריס לעאל מנסים ללמוד משהו בעל ערך חינוכי משני המורים המפורסמים ביותר בקולנוע - חיימה אסקלנטה (לסניור באהבה) וג'ון קיטינג (ללכת שבי אחריו); צביקה גוטליב כותב על המורה לקולנוע הוותיק ביותר במערכת החינוך שלנו - ארבעים שנה בכיתות והוא עדיין מאוהב בהוראת הקולנוע לצעירים; עידן ירון מפצח את הקודים של המאפיה באמצעות ניתוח של סרטים רלוונטיים ומראה איך עובדים עם טקסט קולנועי בכיתה; מיכל וסר עומדת על החסרונות הוודאיים והיתרונות האפשריים של הקולנוע להוראת היסטוריה; אורלי וסרצוג מראה איך הסטריאוטיפ הקולנועי של "סוּפּר־לקוי למידה" מזיק לתלמידים בעלי לקויות למידה; שמעון אדף מצביע על הקשר שבין סרטי פנטזיה ובין גיל ההתגברות באמצעות ניתוח סדרת הפולחן באפי ציידת הערפדים; ואריה דיין מספר על מורים יהודים וערבים שרוצים להקים גשרים של הידברות והבנה בעזרת עשיית קולנוע משותפת.

כהרגלנו, דאגנו גם לקוראים שהנושא המרכזי של הגיליון אינו הנושא היחיד שמעסיק אותם. הגיליון הנוכחי, כמו קודמיו, גדוש מאמרים, כתבות ומדורים שעניינם היבטים שונים ומגוונים של מערכת החינוך שלנו.

לגיליון זה של הד החינוך צירפנו מסמך בעל חשיבות רבה מבחינתנו המורים - דוח מקינזי: על הגורמים להצלחתן של מערכות החינוך הטובות בעולם. האמירה העיקרית של דוח זה, המסכם מחקר של 25 מערכות חינוך בעולם, היא שאיכותן של מערכות חינוך תלויה באיכות המורים וכי המדינה יכולה לשפר את איכות המורים באמצעות שיפור תנאי העבודה שלהם, כפי שאכן עשו מערכות החינוך הטובות בעולם. בשבוע שעבר חתמו נציגי הסתדרות המורים, משרד החינוך ומשרד האוצר על הסכם הרפורמה "אופק חדש". ההסכם אינו פותר את כל הבעיות של המורים, וגם לא את רובן, אך הוא מהווה צעד בכיוון הנכון, הכיוון שדוח מקינזי מצביע עליו.

מערכת הד החינוך מאחלת לכם חופשת קיץ מהנה. אין ספק: אתם זקוקים לה.

יורם הרפז, עורך.

להורדת הגיליון המלא: HED_2008_06.pdf