סוד ההצלחה של רפורמות חינוכיות


סוד ההצלחה של רפורמות חינוכיות

יוני 2009

מערכת תשושת שגרה ורפורמה

אמרו פעם על מנהל מוצלח אחד שיש לו הכול - ידע, מיומנויות, אחריות וכו' - רק חסר לו דבר אחד: קצת חוסר ניסיון. למנכ״ל החדש־ ישן של משרד החינוך, ד״ר שמשון שושני, יש יותר מדי ניסיון: הוא ראה הכול והוא פסימי (פסימיסט, על פי הגדרה אחת, הוא אופטימיסט עם ניסיון). המסר שהוא מעביר למערכת החינוך - במילים ובעיקר בתווי פניו העייפים - הוא "חבר׳ה, הייתי שם; זה לא ילך". היכן הוא היה? במערכת החינוך, ומערכת החינוך חרושת רפורמות ועייפה. פניו של המנכ״ל הישן־חדש הם כפני מערכת החינוך. מערכת החינוך שלנו תשושה; אין לה כוח לרפורמות.

באחד הגיליונות של הד החינוך (אוגוסט 2007) פרסמה נעמי דה־ מלאך, מורה חיפאית, מאמר בשם "קצנו ברפורמות". היא כתבה: "הצעה לרפורמה רודפת הצעה, וכל אחת מתעלמת מקודמתה; ואותה יד גסה שמוחקת את תכנית הרפורמה הקודמת, מוחקת גופים ומטות, צוותים ומנהלים, יועצים ומנחים. המחיקה הגסה הזאת היא החולי המרכזי של המערכת, כי היא ההפך מחינוך. בחינוך נדרשת בנייה הדרגתית ומבוקרת של נדבך על נדבך. בניית תהליך חינוכי דורשת אורך רוח, ותוצאותיה מגיעות, במקרה הטוב, אחרי שנים ארוכות. המחיקה הגסה הזאת הופכת את השיח הציבורי לשיח חירשים, ציניקנים ומיואשים. ובראש המיואשים נמצאים המורים".

אבל הצעות לרפורמות אינן צצות סתם; הן צצות על רקע שגרה מתישה ומתסכלת. בחוברת שר חינוך יקר: 30 עצות לשר חינוך מתחיל (פרסומי הד החינוך 2009) כתבה גילי דוד, מורה ירושלמית: "אנחנו זקוקים לאוויר לנשימה: מורים ומורות בישראל זקוקים לאוויר לנשימה. מורים ומורות שועטים מכיתה לכיתה, ממסדרון לאולם הספורט, מחדר מורים לחדר תחזוקה, משם לחצר, לקיוסק, שוב לכיתה... עד שהולכים הביתה וממשיכים לעבוד משם. חנוקים. מורי ישראל חנוקים".

השגרה מתישה וגם כושלת: הישגים ירודים, כפי שעולה מן הבחינות הלאומיות והבינלאומיות; פערים בהישגים והתאמתם לפערים החברתיים; בעיות משמעת ואלימות; מחסור בתקציבים, ועוד ועוד.

אז זה המלכוד: מערכת החינוך תשושת רפורמה וזקוקה לרפורמה. מה עושים? ממשיכים ברפורמה שהתחילה שרת החינוך הקודמת. מדוע? כי היא רפורמה טובה, כי אפשר לפתח אותה, כי היא המרב שאפשר לעשות בנסיבות הקיימות.

אם השר והמנכ״ל יתגברו על הדחף "להטביע חותם" (מתחשק לומר להם בלשון הגששים: "תהיו גברים, תשפילו את עצמכם"), הם יוכלו להטביע חותם. "אופק חדש" ו"אופק פדגוגי", על כל החולשות שלהם, הם המשחק הכי טוב בעיר. הם מציעים הסכם שכר, שבוע עבודה ויעד חינוכי (למידה משמעותית ועתירת חשיבה) טובים ונכונים. ויש לאופקים הללו אופק - יש לאן לפתח אותם. את "אופק חדש" אפשר להתאים לצרכים של מורי העל־יסודי ואחר כך למצות את הפוטנציאל הגלום בו.

מר גדעון סער וד"ר שמשון שושני, חשבו יצירתי - המשיכו במדיניות שקדמה לכם והביאו אותה לאופק חדש.

יורם הרפז, עורך. yorhar@netvision.net.il

להורדת הגיליון המלא:HED_2008_06.pdf