מיתוסים, אמיתות, שקרים ובדותות (ינואר 2017)


מיתוסים, שקרים ואמיתות: לא הכול הבלים והבל

ב־1986 יצא לאור ספרו המצחיק והחכם של אבנר כץ "חוץ מפרט זה או אחר הכול הכול אמת". כותרת מבריקה זו טומנת בחובה שאלות נוקבות: האם כל שקר הוא רע תמיד ובכל הנסיבות? אימתי, אם בכלל, יכול שקר להועיל? האם מיתוס הוא סוג של שקר? האם הוא, בסופו של דבר, מועיל או מזיק? מה נותר עוד בתרבותנו מן הכמיהה לאמת, לשקיפות ולבהירות? האם עלינו לחדול מן השאיפה להתקרב ככל יכולתנו אל האמת רק בשל ההבנה שלא נוכל לאחוז בה במלואה? מה טיבו של ההבדל בין אמת חלקית לבין שקר גמור? אילו מיתוסים נשמר ואילו מיתוסים נפשיט מבגדי המלך שלהם?

בגיליון הזה ננסה להתבונן במיתוסים בכלל ובמיתוסים חינוכיים בפרט. איננו שואפים להקיף את מכלול הסוגיות הכרוכות בנושא דרמטי זה. הדבר משול ליומרה לצקת לקערה את מימי האוקיינוס האטלנטי בעזרת מזלג.

בשעה שאנו באים להגן על ערכים נושנים כגון חופש ביטוי, רציונליות, בהירות, אמתיות וביקורתיות אנו עלולים להצטייר כשמרנים, ארכאיים ובלתי רלוונטיים. קל להתמסר לאשליית השוק החופשי של רעיונות ודעות בשעה ששרויים באפלת ימי הביניים של הפייסבוק, הטוויטר והאינסטגרם. קשה הרבה יותר לצלוח כמה ממאמריו המלומדים של הד החינוך. זה מחייב זמן, מאמץ וריכוז. לא לכולם יש זמן, קובע שקר מוסכם; לא כל אחד מוכן להשקיע מאמץ, קובעת מוסכמה מיתולוגית אחרת; מי בכלל קורא מחוץ למסך הסמארטפון שלו, שואל־מתריס פרופסור לחינוך, ומבטא תופעה תרבותית רחבת היקף.

מי שאיננו מאתגר את אמונותיו, אפילו היסודיות ביותר, דן אותן לקיפאון ובסופו של דבר למוות. במקרים שבהם נחסמת האפשרות לדון בפתיחות ברעיונות אחרים ולהיחשף לביקורת, אומר הפילוסוף האנגלי, ג'ון סטיוארט מיל, "האמונה נשארת מחוץ ללב, והיא מאבנת את הלב ומקפלת אותו בקליפה קשה". החרדה שלנו מפני חשיפת עצמנו וילדינו להשקפות מתחרות "עומדת על המשמר כדי שהלב והמוח יהיו ריקים מכל תוכן". מיל מכנה את התופעה השכיחה הזאת: "תרדמתה העמוקה של דעה שכולם מסכימים אתה". במאה השבע עשרה נטבע המונח "אלילי השוק" על ידי פילוסוף אנגלי אחר, פרנסיס בייקון, לתיאור אותם ביטויים ומטבעות לשון שקנו שביתה בתודעת האדם ומונעים ממנו חשיבה חופשית ועצמאית.

הד החינוך מבקש לאתגר את "אלילי השוק" לעתים קרובות, לא רק בגיליון הנוכחי, שזו כותרתו. גישה זו מגייסת אותנו להתבוננות מחודשת בסיסמאות למיניהן, שהיותן מקובלות אינה מחזקת ואינה מחלישה את מידת האמת שבהן. הנה כמה אמונות נפוצות שאנו מעוניינים לאתגר: בית הספר צריך להכין את התלמיד לשוק העבודה, חשיבה יצירתית עדיפה על שינון, כל המוסדות החברתיים משתנים ורק בית הספר נותר מאובן, אנו חיים בעידן של מידע פתוח וזמין, כל המידע נמצא בגוגל, אפשר להטיל על מערכת החינוך משימות חברתיות כמו צמצום פערים.

קוראיו הוותיקים של הד החינוך ודאי מבחינים במדורים הרבים החדשים שנוספו לו: כל אחד מהם תורם לאותה תסיסה רעיונית, שהיא נשמת אפם של אנשים פתוחים, אוהבי חירות ואמיצים. תודה לצוות הכותבים הנפלא של הד החינוך, על שהם מעדיפים כתיבה בהירה, סבלנית ומנומקת על פני ציוצי מסך גרידא. בכך הם משקפים אופטימיות עיקשת, שאינה נתמכת על ידי המציאות עצמה. דומני שרק מורות ומורים יכולים להתחרות בהם בסגולות הללו.

ישראל שורק, עורך. 

* עם סגירת הגיליון נודע לנו שמשרד החינוך זימן את מנהל בית הספר "תיכונט" בתל אביב, רם כהן, לשיחת בירור בשל דיון פתוח שיזם בבית ספרו עם הארגון "שוברים שתיקה". הד החינוך מגנה בחריפות כל רדיפת דעות ותומך בפלורליזם רעיוני בבתי הספר. הלוואי שערכי היסוד של הדמוקרטיה ינצחו בעזרתכם גם את חוזרי המנכ"ל.   

להורדת הגיליון המלא: Book1216.p